קורט ראסל, אני ורחוב 85

אני עומד לספר לכם סיפור, סיפור אמיתי, על איך הגענו לכאן בהצלת שכנים פרווה. כך המשיכו קורט ראסל, אני והמסע הזה ברחוב 85 שנמצא בדרום איסטלייק, אלבמה. שכונות הן מקום שאנחנו צריכים להתגאות בו ולבנות קהילה מחוברת מלאה בזיכרונות. אמנם חלקם טובים, חלקם פחות. אני מטייל עם הכלבים שלי כל יום לאורך רחוב 85. לעתים קרובות אני רואה כלבים משוחררים משוטטים, אפילו נזרקים ממכוניות כי הבעלים לא רוצים אותם או לא רוצים לשלם דמי כניעה למקלטים או שידוע שהם נטשו אותם. כמו כן, אני רואה לעתים קרובות את ריח המוות ברחובות של חיות מתות מורעבות כשהן מתבונן בכלוב הצלעות שלהן ובזבובים המקיפים אותן, לא יכולתי לישון בידיעה שהאחת שמצאתי מתה שוכבת בגשם. לאן הם הולכים כשאוספים אותם, ומגלים שהם נזרקים למזבלות יחד עם אנשי האשפה שיוצאים לדרך בימי שלישי וחמישי. ביקרתי במזבלה וחיי היו מלאים בכאב, והשתנו לנצח. ביקרתי במתקני פיקוח על בעלי חיים, שבהם חלקם כל כך מטורפים שהם דוחפים את האף שלהם דרך השער רק בשביל מגע אנושי מרגיע. חלקם זועקים לכל אחד שייקח אותם הביתה, בעוד שאחרים פשוט הניחו את ראשם בשער ויתרו על כל תקווה, מחכים למות, מחכים להמתת חסד רק בגלל הצפיפות, או שאף אחד לא רוצה לפתוח להם את ביתו, זה לא אמור לעולם להיות גזר דין מוות. אל תחשבו לרגע אחד שהם לא יודעים שיש להם שפה משלהם של אזהרות מפני סכנה, אהבה, אדם אדיב, מסוכן, וכשהמוות מגיע, הם מריחים מוות, לא משנה איך מתקנים מנסים לחטא את ההמתה. אתה יכול לראות את זה בעיניים שלהם. פעם עזרתי ללידה להמלט את ביתי מהכלב של הבנים שלי, תוהה איך נראים חייהם עכשיו. חשבתי מה אני יכול לעשות וככל שחלף הזמן הזיכרון דעך כשההמולה של בעיות החיים באה והולכת. עד שיום אחד אני פוגש מישהו שבקרוב ייקרא קורט ראסל וישנה את חיי לנצח. כשהלכתי ברחוב 85, ראיתי פח אשפה מתגלגל וזנב מרופט יוצא ממנו. הוא עצר, בהה, עקב, ואז עצר שוב. הגברת שהייתה בעלת פח האשפה פוצצה את צופר המכונית שלה. הוא עקב מקרוב אבל רחוק מספיק כדי לא להיפגע. לקחתי את הכלב שלי הביתה ועצרתי באמצע הבית וחשבתי לעצמי, מה אני עושה? ללכת! חזור! מצא אותו! אני עשיתי. לא היה לי כסף, שום דבר מפואר להציע לו, אלא מקום לינה וכל האהבה שיכולתי לתת. לא רק זה, אלא שביקשתי עזרה מכולם. יתר על כן, לא היה אכפת לי מה הם חושבים על התחננות שלי. התחננתי בשביל קורט ראסל. בקרוב 5 גיבורי על מתוך כמעט 1000 אחרים יצרתי קשר שאכפת להם ותרמו לו עבור טיפוח, חיסונים, תילוע, קולר, רצועות ומזון גורים שכן כל מה שהיה לי זה אוכל רגיל- $75, תרומות והנחות של שירותים הצילו אותו. אני בטוח שאחרים שלחו דרכנו ויברציות חיוביות שלא יכלו לתרום. אבל אפילו תרומה של $1.00 עזרה. פרוותו של קורט ראסל הייתה דהויה מהפנים ועד הזנב, מכוסה בעלים, מדבקות וזיפים. זה לקח ארבע אמבטיות כשהבנתי שהוא ססגוני, לא יכולתי להבריש את הפרווה שלו כי הוא היה מעוות בקשרים. בחרתי והסרתי עלים, גדילי גדילן ומדבקות מהפרוות שלו. הבן שלי שמע אותי בשירותים מדבר אליו במתיקות. דבריו ואני מצטט, "אמא אני יודע שזה לא עוד כלב.". כן! קראתי. הוא הציץ ואמר תקראו לו קורט ראסל. אמרתי, הא?!, רגע! מה... מאיפה זה בא? קורט ראסל... אז זה היה השם החדש שלו. הוא היה מטופח, מחוסן והייתה לו מיטה רכה, מזון לכלבים, ויטמינים וצעצועים. הוא ניסה להישאר ער במשך השעות הראשונות, כנראה בגלל שהוא כל הזמן על המשמר מנסה לשרוד בחוץ. אבל העיניים התחילו להיסגר, ואז הנדנוד כשגופו נרגע, הוא יצא ממיטתו והתכרבל מתחתי. הפכתי לחלק מהחבורה שלו, מחווה של אמון, שבאחת מהן לעולם לא אבגוד. זה היה אז שמעתי נחירות. התחלתי לתהות כמה, "קורט ראסלס שם בחוץ נאבק לשרוד. לא הייתה לי מכונית אז אם אמצא חיה שנפטרה אנסה להגיע לבית הלוויות לחיות מחמד כדי לספק קבורה לפני שהעיר תגיע לעיר. פרווה-תינוק, כי אם מדווחים הם משליכים גופות של בעלי חיים למזבלות מקומיות.

אז, החלטתי לעשות את זה רשמי להתחיל הצלת בעלי חיים על הנייר באופן רשמי, זה היה ועודנו מאבק. הייתי מקריב הרבה מהצרכים והרצונות שלי. היי, עשיתי את זה כל הזמן. דמיינתי שיש סוויטות לתינוקות שנמצאו ואבודים. כך הכל התחיל, RESCUES ON85th, כי בכל יום היו שני בעלי חיים או יותר ללא בית, דהוי, כואבים. אבל כל מה שהם קיבלו מבני אדם היה רחוק מטיפול הומניטרי. עד מהרה הצטרפו אחרים, מספרות, וטרינרים, עסקים להלוויה, כסאות גלגלים לחיות מחמד שלא יכלו ללכת, עכשיו החיפוש אחר מישהו שיעזור להם באוכל, עדיין מחכים ומבקשים סוכנויות ועסקים, וממציא דרכים להביא למודעות חינוך. עכשיו יש לי Fursuit,  sheperd, בתור קמע, שמו הוא "מני"כדי לגייס אספקה וכדי שאחרים ישימו כסף על חשבונות שהוגדרו לטיפוח, חיסונים ועוד. אנחנו עובדים על יצירת חליפת חתול, נקרא לה, כפפות".  אני מתנדב מזמני ל-RESCUES ON85th, אני לא מבקש כלום, לא $0.01, וגם לא מרוויח מזה בשום אופן. אבל אני מדבר בשבילם כדי שבני האדם יוכלו לזכור ולהבין את ההליכה של קילומטר במישהוכפותזהה להליכה של מייל ב-  של מישהו אחרנעליים. אנו עומדים למען העלאת השינוי, עבור סביבת חיים מאובטחת אוהבת, קבועה, בטוחה, , נקייה מנסיבות רעילות, הן מעוברי אורח והן מהבית.